Bava Kamma 7

Kapitel 7

א ולא ראי השן שאין כוונתו להזיק כראי הקרן שכוונתו להזיק

1 gleicht nicht der Eigenheit der Zahnschädigung, wobei es einen Genuß hat, und die Eigenheit der Zahnschädigung, wobei [das Tier] nicht die Absicht der Schädigung hat, gleicht nicht der Eigenheit der Hornschädigung, wobei es die Absicht der Schädigung hat. —

ב ולאו ק"ו הוא ומה שן שאין כוונתו להזיק חייב קרן שכוונתו להזיק לא כ"ש איצטריך ס"ד אמינא מידי דהוה אעבד ואמה עבד ואמה לאו אע"ג דכוונתן להזיק אפ"ה פטירי ה"נ לא שנא

2 Ist etwa nicht durch [einen Schluß vom] Leichteren auf das Schwerere zu folgern: wenn man wegen der Zahnschädigung, wobei [das Tier] nicht die Absicht der Schädigung hat, ersatzpflichtig ist, um wieviel mehr wegen der Hornschädigung, wobei es die Absicht der Schädigung hat!? — Dies ist nötig, denn man könnte glauben, hierbei verhalte es sich ebenso wie bei einem Sklaven und einer Sklavin. Wie man für einen Sklaven und eine Sklavin nicht ersatzpflichtig ist, obgleich sie die Absicht der Schädigung haben, ebenso auch hierbei.

ג אמר רב אשי אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו ונמצא זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום

3 R. Aši entgegnete: Bei einem Sklaven und einer Sklavin ist ja ein sehr gewichtiger Grund vorhanden: er könnte, wenn ihn sein Herr erzürnt, gehen und die Tenne eines anderen in Brand stecken, und so seinen Herrn zu einer Ersatzleistung von hundert Minen täglich bringen!? —

ד אלא פריך הכי לא ראי הקרן שכוונתו להזיק כראי השן שאין כוונתו להזיק ולא ראי השן שיש הנאה להזיקו כראי הקרן שאין הנאה להזיקו

4 Vielmehr, man entgegne wie folgt: die Eigenheit der Hornschädigung, wobei [das Tier] die Absicht der Schädigung hat, gleicht nicht der Eigenheit der Zahnschädigung, wobei es nicht die Absicht der Schädigung hat, und die Eigenheit der Zahnschädigung, wobei es einen Genuß hat, gleicht nicht der Eigenheit der Hornschädigung, wobei es keinen Genuß hat. —

ה ורגל מאי שייריה כשהזיק חב המזיק לאתויי רגל

5 Wo bleibt die Fußschädigung, läßt er sie fort!? — [Die Worte:] ‘wenn sie Schaden angerichtet haben, so ist der Schädiger verpflichtet’, schließen die Fußschädigung ein. —

ו וליתנייה בהדיא

6 Sollte er sie ausdrücklich lehren!?

ז אלא אמר רבא תנא שור לרגלו ומבעה לשינו וה"ק לא ראי הרגל שהזיקה מצוי כראי השן שאין הזיקה מצוי ולא ראי השן שיש הנאה להזיקו כראי הרגל שאין הנאה להזיקו

7 Vielmehr, erklärte Raba, unter ‘Ochs’ ist die Fußschädigung und unter ‘mabe͑h’ ist die Zahnschädigung zu verstehen. Er meint es wie folgt: die Eigenheit der Fußschädigung, die eine Fahrlässigkeit ist, gleicht nicht der Eigenheit der Zahnschädigung, die keine Fahrlässigkeit ist, und die Eigenheit der Zahnschädigung, wobei [das Tier] einen Genuß hat, gleicht nicht der Eigenheit der Fußschädigung, wobei es keinen Genuß hat. —

ח וקרן מאי שייריה כשהזיק חב המזיק לאתויי קרן

8 Wo bleibt die Hornschädigung, läßt er sie fort!? — [Die Worte:] ‘wenn sie Schaden angerichtet haben, so ist der Schädiger verpflichtet’, schließen die Hornschädigung ein. —

ט וליתנייה בהדיא במועדין מתחילתן קמיירי בתמין ולבסוף מועדין לא קמיירי

9 Sollte er sie ausdrücklich lehren!? — Er spricht nur von solchen, die schon zuerst als verwarnt gelten. nicht aber von solchen, die zuerst nicht verwarnt und erst später verwarnt sind. —

י ושמואל מ"ט לא אמר כרב אמר לך אי סלקא דעתך אדם הא קתני סיפא שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק והאדם

10 Weshalb sagt Šemuél nicht wie Rabh!? — Er kann dir erwidern: wieso kann man sagen, darunter sei ein Mensch zu verstehen, er lehrt ja im Schlußsatze: der verwarnte Ochs, der Ochs des Schädigers im Gebiete des Beschädigten und der Mensch. —

יא וליתני ברישא בנזקי ממון קמיירי בנזקי גופו לא קמיירי

11 Sollte er auch von diesem in der ersten [Mišna] lehren!? — Er spricht nur von der Schädigung durch das Eigentum, nicht aber von der persönlich angerichteten Schädigung. —

יב ורב נמי הא קתני אדם בסיפא אמר לך רב ההוא למחשביה בהדי מועדין הוא דאתא

12 Und Rabh, vom Menschen lehrt er ja im Schlußsatze!? — Rabh kann dir erwidern: da wird er nur mit den Verwarnten aufgezählt. —

יג ומאי לא הרי

13 Wie ist nach ihm die Verschiedenheit der Eigenheiten zu erklären? —

יד ה"ק לא ראי השור שמשלם את הכופר כראי האדם שאין משלם את הכופר ולא ראי האדם שחייב בארבעה דברים כראי השור שאין בו ארבעה דברים

14 Wie folgt: die Eigenheit des Ochsen, für den das Lösegeld zu zahlen ist, gleicht nicht der Eigenheit des Menschen, für den das Lösegeld nicht zu zahlen ist, und die Eigenheit des Menschen, der die vier Zahlungen zu leisten hat, gleicht nicht der Eigenheit des Ochsen, für den die vier Zahlungen nicht zu leisten sind. —

טו הצד השוה שבהן שדרכן להזיק וכי שור דרכו להזיק במועד ומועד דרכו להזיק כיון דאייעד אורחיה הוא

15 «Das Gemeinsame an ihnen ist, es ist ihre Art, Schaden anzurichten.» Ist es denn die Art eines Ochsen, Schaden anzurichten!? Bei einem verwarnten. — Ist es denn die Art eines verwarnten Schaden anzurichten!? — Da eine Warnung erfolgt ist, so ist dies seine Art. —

טז אדם דרכו להזיק בישן ישן דרכו להזיק כיון דכייף ופשיט אורחיה הוא

16 Ist es denn die Art eines Menschen, Schaden anzurichten!? — Bei einem Schlafenden. — Ist es denn die Art eines Schlafenden, Schaden anzurichten!? — Da er sich kauert und streckt, so ist dies seine Art. —

יז ושמירתן עליך אדם שמירת גופו עליו הוא

17 «Ihre Bewachung liegt dir ob.» Ein Mensch hat sich ja selber zu bewachen!? —

יח ולטעמיך הא דתני קרנא ארבעה אבות נזיקין ואדם אחד מהן אדם שמירת גופו עליו הוא אלא כדאמר ליה רבי אבהו לתנא תני אדם שמירת גופו עליו

18 Qarna lehrte, es gebe vier Hauptarten von Schädigungen, zu denen er auch [die Schädigung durch] einen Menschen mitzählt; nach deiner Auffassung ist ja einzuwenden: der Mensch hat sich selber zu bewachen!? Vielmehr ist, wie R. Abahu zu einem Jünger gesagt hat: lies: ein Mensch hat sich selber zu bewachen,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel